פסק-דין בתיק ת"ק 3031-11-11

תביעה כספית ע"ס 6,460 ש"ח.

א. התביעה:

בהתאם לכתב-התביעה, נטען כי בתאריך 25.8.11 עמד התובע עם רכבו מסוג סוזוקי בלנו שנת 1998 (מ"ר 93-177-27) בעצירה מוחלטת בחנייה מסודרת ברחוב נורדאו 19 בפתח-תקווה.

נטען, כי באופן בלתי צפוי נסע הנתבע עם רכבו, שהיה רתום לנגרר ופגע, באמצעות הנגרר, ברכבו של התובע.

באותו מעמד, כך נטען, נתן הנתבע לתובע את פרטי הביטוח שלו. נטען, כי התובע פנה אל חברת הביטוח של הנתבע בדרישה לתשלום בגין הנזק, אך חברת הביטוח דחתה את הדרישה והודיעה, כי לנתבע אין ביטוח, אלא ביטוח חובה בלבד.

בכתב-התביעה מפרט התובע מהלך של ניסיון לפשרה בין הצדדים שלא צלח.

נטען, כי סכום התביעה מתגבש מאלו: סכום נזק 4,260 ש"ח, שכ"ט שמאי 600 ש"ח, פיצוי בגין עוגמת נפש 1,000 ש"ח.

ב. ההגנה:

הנתבע מכחיש, כי פגע עם רכבו ברכבו של התובע.

הנתבע טוען, כי אכן, באותו היום הוא נסע עם רכבו בסמוך לרכבו של התובע, ואז טען בפניו התובע, כי הוא פגע ברכבו, ואף הראה לו שריטה ברכב.

הנתבע טוען, כי תיאם פגישה עם התובע במוסך לשם קבל חוות דעת אודות הנזק. הנתבע טוען, כי "בשום שלב לא לקחתי על עצמי אחריות לביצוע השריטה או לפגיעה ברכב".

במוסך, נפגשו השניים והפחח הציע לתקן את הנזק במחיר של 1,300 ש"ח. כאשר הנתבע שמע את המחיר הוא אמר לתובע, כי הוא מוכן לשלם 50% משווי הנזק, אך התובע טען כי הוא מעדיף שלא לתקן את הרכב, כי הוא מתכוון למכור אותו.

לפי כתב-ההגנה, בשלב זה, ביקש התובע, כי הנתבע ישלם גם את עלות השמאי, אך הנתבע לא הסכים.

ג. דיון:

בבית-המשפט חזר התובע על האמור בכתב-התביעה, והציג בפני בית-המשפט תמונות המתעדות את הנזקים לרכבו.

התובע לא תיקן את הרכב, אולם הצטייד בחוות דעת שמאי אודות שווי הנזקים.

הנתבע חזר על גרסתו, שלפיה רכבו לא פגע ברכב התובע.

לפי טענת הנתבע, לא יתכן שהגרר אשר היה רתום לרכבו יהא אחראי לפגיעות ברכבו של התובע, כי "הייתה לו שריטה על האוטו ומעיכה על כל הצד, לא הגיוני שעשיתי את זה, הייתי בסיבוב, יש לו שריטה עד המראה, אם הייתי מגיע לשם המראה גם הייתה עפה" (עמוד 1 שו' 13 - 15 לפרוטוקול).

התמונות המתעדות את נזקו של התובע מלמדות על שריטות ומעיכות. עיון בשריטות מלמד, כי הן בעלות צבע אפור/כסוף. ואכן, הנתבע אישר כי "העגלה בצבע אפור" (עמוד 2 שו' 11 לפרוטוקול).